1] שח-מט ב2 מסעים "ידיעות" 30/11 2]שיר בפרוזה: "מעשה בלביבות"

1] שח-מט ב2 מסעים. במצב הפתיחה, וגם לאחר המסע הנכון של הלבן,  לשחור 5 מסעים חוקיים אפשריים.  בחידה זאת אין איום מט "מקורי"

וכך זה הולך: הלבן מרתק רגלי שחור לטור שלו, וכך, אם הפרש השחור זז [קומבינציות 1,2] הוא תופס ערוגת מילוט פוטנציאלית למלך שלו, וכך מסע המט: ע"י 1 הפרשים הלבנים.

אם זז רגלי שחור [קו' 3,4] או המלך השחור [קו' 5] אז מט ע"י המלכה על כל מסע של השחור במשבצת אחרת.

לסיכום: 5 מסעי מט אפשריים ללבן, כולם משח ישיר. [אין איום מט "מקורי" בחידה זאת] כולם משח ישיר.       3 כלים: מלכה ו2 פרשים שכל 1 מהם עשוי לבצע את מסע  המט.

רגלי שחור 1 עשוי להיות מסולק מהלוח.      בהצלחה לפותרים!

 

2] השיר "מעשה בלביבות" על רבי קלמן וחנה זלדה, תאור בפרוזה. אני לא מתיימר להצמד לרוח ולכוונת השיר   אז נתחיל נא.

זה היה יום שישי בצהריים, לפני נר 2 של חנוכה בערב. חז"ל הייתה אז טרודה בנקיונות בבית, לקראת בקור משפחתי שהם ארחו למרת.

רב ק. חזר אז משיעורים שהוא העביר ברכיבה על סוסים. ואמר לאשתו כמה מתחשק לו לאכול לביבה. בקש שתכין וכו'…

רב ק. היה האחראי העקרי על הקניות בבית. מדי פעם הוא גם אפה. ולפעמים אפילו טגן. כשהוא אפה, הוא נהג להשתמש בחומרים שנחשבים כבריאים יחסית,

כגון:קמח כוסמין, או קווקר, או םפריכיות אורז…  חמאה, או שמן מכבישה קרה. לעתים שמן זית, לעתים חלב קוקוס…    דבש, או סילאן…      אבקה של קקאו, טהור!

אך אשתו חז"ל הייתה האופה הראשית והיא לא נטתה לאלה. אצלה, החומרים הרגילים! וכך, כשרב ק. בקש מחז"ל להכין לביבה, היא הודיעה לו, תוך כדי שטיפת רצפה שאין קמח.

רב ק.: מה זה אין קמח? קניתי השבוע קמח כוסמין שטרם השתמשנו בו, מה, לא טוב?   חז"ל: טוב, אם אתה מכין! אני לא מכינה לביבות עם קמח כוסמין, רוצה לביבות, תשיג לי קמח לבן או שתכין בעצמך!

ובכן, ירד אז גשם בחוץ, רב ק. נעל את מגפיו, לבש מעיל טוב ומחמם, חבש כובע צמר וקסדה, לקח כלי אטום למים, בשביל לקחת את הקמח. עלה על החמור שלהם עם ציוד מתאים לרכיבה וחזר לביתו עם שק קמח ,לבן!

[אמנם כתוב בשיר שרבי ק. "דוהר" אל השוק, וסוס בד"כ יותר מהיר מחמור, אך אניח לצורך הסיפור שרב ק. שם דגש על בהמת משא, וחמור, כך קראתי, יכול לשאת משקל כבד יותר מסוס. ושהמלה "דוהר" נכתבה בלשון הפרזה]

כשהוא חזר הביתה, הפעם אשתו תלתה כביסה, חזר ריטואל דומה בעניין החומרים. כשחז"ל הודיעה לו שחסר שמן לטיגון!  רב ק. הציע להשתמש בשמן זית, חז"ל ענתה לו: אני לא אבזבז שמן זית טוב על טיגון, רוצה לביבות, תדאג לשמן לטיגון! או שתכין בעצמך.

שוב רב ק. התארגן כנ"ל ויצא לגשם רכוב על החמור, וחזר עם שמן קנולה זך. כשהפעם אשתו כשהוא חזר, חז"ל אשתו בשלה מרק  עשיר ומהביל לארוחת הצהריים.

והפעם ריטואל דומה חזר בעניין הסוכר. רב ק.: "חזלה יקירתי, בשביל מה לקלקל את הלביבה עם טעם של סוכר, ואם בכל זאת את מתעקשת על מתוק יש סילאן ודבש.

חז"ל: סילאן לא בשבילי! ואני לא מכינה לביבות אם לא אוכל לפזר עליהן סוכר! רוצה לביבות? תדאג לי לסוכר, או שתכין בעצמך.

רב ק. [שהריח מהמרק עורר את תאבונו] אמנם חזר לשוק, אך כיוון שהוא היה עייף, וגם רצה לתת לחמורו לנוח הזמין הפעם מונית הלוך וחזור.

וכיוון שהייתה הפוגה בגשם, והוא גם תכנן לחזור במונית הוא לא עטה הפעם מעיל, [במקום זאת הוא לבש סודר. אך בכל זאת הוא לקח כלי אטום למים.]

כשהוא הגיע לשוק, לאחר שהוא קנה סוכר [כנראה סוכר חום, לא מוזכר סוכר לבן בשיר] הוא פגש שם שכנה שלו, רטובה ורועדת מקור [על אף נסיונה להסתיר זאת] עם החמור שלה,

רב ק. רכב כמה פעמים קודם על החמור שלה, וחוץ מזה הוא האמין ש"שלוחי מצווה אינן ניזוקין", אז, הוא התעקש ששכנתו תעלה  על המונית שהוא הזמין ושהוא יחזור במקומה עם החמור.  והוא חכה אתה למונית.

[ולא! את לא צריכה לשלם לי! שילמתי כבר על ההלוך וחזור, ואם אני הייתי במונית זה היה יוצא לי אותו דבר. אז, השאילי בבקשה את קסדתך…]

וכך כשהגיע הנהג. רב ק. באישור הנהג שלא מצא סבה טובה לסרב,  הכניס את שכנתו למונית, בעוד הוא עצמו רכב עד לבית על גבי החמור כנכתב בשיר: "הביתה דוהר".  הכניסו לחצר מגוריה, ונכנס לביתו.

בזמן הרכיבה שלו לבית שוב ירד גשם, הוא לא לבש מעיל הפעם, וכך, כמו שנאמר, נרטב עד לשד עצמותיו.  כשהוא נכנס הביתה הוא הגיש  לחז"ל ,שאל בקול נאנח: יש כבר את כל החומרים ללביבה? וצנח עם הראש על הכורסה.

לא ברור אם הוא היה יותר עייף או יותר רעב, בכל אופן אשתו חז"ל דרבנה אותו לקום: "תוריד את הבגדים הרטובים ולך להתקלח! אני מכינה לך בגדים יבשים.

לאחר שרב ק. סיים עם המקלחת וה2 ישבו לאכול, כשהם עייפים ומותשים אשתו חז"ל אמרה לו בנחת שהיא מאד עייפה, ושגם הוא ודאי עייף ["אני רואה על הפנים שלך"] ושעדיף שהם ינוחו וידחו את הלביבות למחר.

אחרי ארוחת הצהריים הזוג הנ"ל תפסו תנומה טובה של כמה שעות. אח"כ רב ק.  מאושש מהתנומה החליט: הפעם אני אכין לביבה כמו שאני אוהב.

והוא, מכיר את נפש אשתו, יודע שהיא משוגעת על אגוזים, פצח בערב פקאנים שחז"ל אוספת בשפע רב,  זאת בעת שהם שוחחו בנחת על דא ועל הא, וגם על תכנון הארוח למחרת.

אשתו הצטרפה אליו לפצוח [כמובן גם אכלה חלק מהפקאנים] לארוחת ערב הם אכלו מהמרק של הא. צהריים. [כמובן חממו אותו!]

למחרת, מוקדם יחסית לשבת, רב ק. קם מלא מרץ ועזוז. בישל מנגולד קלף ורסק תפוחי אדמה, חתך גם בצל, והכין לביבות עם: קמח כוסמין ושמן זית, גם כמות נאה של פקאנים, וקצת שקדים, גם אותם חז"ל אספה בשפע רב, ממטע סמוך. קטיף סוף עונה.

לאחר שרב ק. סיים להכין את הלביבות נותר לו רק לחכות שחז"ל תתעורר, ואז, מלא סיפוק הוא נכנס לחדרה עם צלחת לביבות והתגאה במעשה ידיו.

אח"כ בא. בוקר כשחז"ל אכלה מהלביבות היא הסתייגה מהמרקם, אבל: "תוספת האגוזים:מצוין"כמובן שהיא אכלה חלק מהלביבות בתוספת אבקת סוכר.

יותר מאוחר קפצה אצלם השכנה שרב ק. העלה על מונית והחזיר את החמור שלה לביתה,  ובתור תודה הביאה להם ממעשי ידיה:

זיתים, ריבת גויאבות [שאהבה בעקר חז"ל] וריבת קומקווט [שאהב בעקר רב ק.] כמובן שהוא  הציע לה כמה לביבות שהוא יצר.

בהמשך היום חז"ל הכינה את הלביבות שהיא אוהבת, עם קמח לבן, שמן זך… גם סופגניות. וכך, כשהגיעו קרוביהם לביקור, כולל ילדים, הם אכלו הרבה לביבות [גם סופגניות]

עם אפשרויות שונות למריחה, החל ממלח וסוכר, וגם: ממרח שוקולד, דבש, סילאן, זעתר, אבקות צמחי תבלין מיובשים, ריבת גויאבות, ריבת קומקוואט. ריבת חלב…

הם גם שחקו בכדור, פריסבי [צלחת מעופפת] משחקי שולחן, קראו והקריאו ספרי ילדים כגון ספרי המרים וכדומה…